הדרכים הקדומות בארץ-ישראל ושמותיהן

הדרכים הקדומות בארץ-ישראל ושמותיהן
יוסי שפנייר, החברה להגנת הטבע.

מתוך עלון לרכז הטיולים בנושא דרכים אדר ב ניסן תשס"ג מרץ-אפריל 2003 על"ה להכרת הארץ סיורים וטיולים
משרד החינוך, מינהל חברה ונוער, המינהל הפדגוגי, המזכירות הפדגוגית, מינהלת הטיולים והחברה להגנת הטבע.

ניבי  דרכים
דרך  מסילה, מסלול,נתיב,מקום כבוש או סלול, ללכת או לנסוע בו.
דרכים מסוגים שונים היו בשימוש האדם מתקופות קדומות ועד ימינו. הדרך מהווה נתיב חשוב בו עושה האדם את דרכו. משום כך נוצרו בשפה, במהלך הדורות, ניבי לשון שהדרך היא חלק מהם. לפנינו מספר ניבים הקשורים לדרכים.
דרך ארץ – נימוסים,מנהגים מקובלים,התנהגות נאה ומתוך כבוד."…לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם דבר לחברו אלא אם כן קורהו…" (בבלי, י ומא ד ע"ב).
דרך היחיד – מעבר ששייך לאדם פרטי,מעבר פרטי,להבדיל מדרך השייכת לרבים.בדיון לגבי גודל הדרך שאדם מוכר לחברו,המשנה קובעת דברים ברורים:…דרך היחיד ארבע אמות (כשני מטר), דרך הרבים שש-עשרה אמות (כשמונה מטר)…"(משנה,בבא בתרא ו ז).
דרך ישרה – דרך הישר,  דרך נכונה והתנהגות נאה.  בדיון במשנה חכמים קבעו את הדרך הטובה שאדם צריך ללכת בה,כאורח חיים נכון:"…איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם…" (משנה,  אבות ב א).
דרך המלך – דרך ראשית ורחבה,שעוברי דרכים וכלי-תחבורה רבים עוברים בה. במקרא נזכרת דרך ראשית בעבר-הירדן המזרחי,  שבני-ישראל בדרכם לארץ,היו מעוניינים לעבור בה , אך נתקלו בסרובו של מלך אדום:…דרך המלך נלך,לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור בגבולך"(במדבר כ יז).דרך זו הייתה רחבה ולא היה לה שיעור קבוע,כמו דרך היחיד או דרך הרבים שהוזכרו למעלה:"דרך המלך אין לה שיערר"(משנה,בבא בתרא ו ז).
דרך העולם – מנהג הבריות,הנוהג של מרבית האנשים . "…דרך העולם ,בעלי דינין הולכין אצל הדיין…"(במדבר רבה יח י).
דרך עקלתון – דרך מתפתלת,דרך לא ישרה.
דרך צלחה – ברכת הדרך,לך והצלח.
פרשת דרכים – מקום מפגש,הצטלבות הדרכים.בתלמוד מובא דיון לגבי אדם שהולך ונתקל בצרות קשות בדרך עד שהגיע לפרשת דרכים,  ושם הצליח לנתב את דרכו (בבלי,  סוטה כא ע"א).
תפילת הדרך – תפילה שנהוג לאומרה עם היציאה מתחום היישוב לשמירה מפני פגעי הדרך.
קפיצת הדרך – קיצור הדרך על ידי התכווצותה,  תיאור של נס המוזכר במקומות שונים שנעשה לאנשים שונים שקיצר מאוד את דרכם.
מפני דרכי שלום – כדי לשמור על שלום בין הבריות נהגו מנהגים בתחומים שונים שזכו לכינוי "דרכי שלום".  המשנה מביאה דוגמה לכך."…ומחזיקין ידי גוים בשביעית,אבל לא ידי ישראל, שואלין בשלומן,מפני דרכי שלום" (משנה,  שביעית ד ג).בשנה השביעית שבה עיבוד האדמה אסור,כשפוגשים נוכרי המעבד את אדמתו מברכים אותו כבכל יום ואין גוערים בו,כדי לא לקלקל את השכנות הטובה השוררת ביניהם.
דרך ארוכה וקצרה, דרך קצרה וארוכה – יש דרך , שלכאורה,  ארוכה היא אך,  למעשה,  היא קצרה מהדרך האחרת וכך להיפך.  המקור לכך הוא בדיון בתלמוד על לשון חוכמה.  מסופר על רבי יהושוע בן חנניה,  שפגש תינוק (בחור צעיר) היושב בפרשת דרכים ושאל אותו באיזה דרך ללכת והוא ענה לו :"זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה".בחר רבי יהושוע את הדרך הקצרה שהיא ארוכה."כירון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדסין (את העיר הקיפו שבילים בין פרדסים ולא מצא את דרכו), חזרתי לאחורי…"(בבלי,  עירובין נג ע"ב).
חכם השביל מן ההולך בו – רצוי ללכת בשביל ולא לקצר,  משום שהשביל,  בסופו של דבר, מוביל ליעד הרצוי.
דרך הים – הדרך המוליכה לכיוון הים,  כינוי מוטעה לדרך הראשית המוליכה ממצרים דרך אזור החוף לכיוון בבל.  וראו על כך בפרק על שמות דרכים קדומות.

ברשימה זו נסקור חלק מהדרכים הקדומות בארץ הנזכרות בשמותיהן במקרא ונפרש אותם.לגבי חלק משמות הדרכים קיימות מחלוקות בין החוקרים.אנו התייחסנו לשם המקובל על פי הרוב,ובגלל מגבלות המקום לא נכנסנו,בדרך-כלל,לדיונים רחבי היקף אלא רק רמזנו לאפשרויות אחרות,ם הן קיימות.שם הדרך נקבע,בדרך-כלל,על-שם היעד או המוצא,אך לעיתים ישנן סיבות אחרות.
דרך בין-לאומית:
דרך-הים (דרך מצרים , דרך אשור) – דרך בין-לאומית העוברת במערב ארץ-ישראל,הדרך הראשית המקשרת את מצרים מדרום עם ארץ נהריים,ועם חת בצפון.בדרום,הדרך סמוכה תחילה לחוף-הים,פונה אל רגלי ההר,חוצה את רכס הכרמל בנחל עירון,דרך עמק יזרעאל והכינרת היא נמשכת לצפון מזרח.בפי ירמיהו וישעיהו היא מכונה "דרך מצרים"(ירמיהו ב יח; ישעיהו י כד),או "דרך אשור"(ירמיהו ב יח;יג ז)1

דרכים מקומיות:
בארץ היה קיים מספר רב של דרכים מקומיות , שמתוכן נסקור את החשובות שבהן  הנזכרות בשמן  בסדר עולה מדרום לצפון,ניתן להעזר במפה המצורפת:
דרך הר-שעיר – דרך שהובילה מצפון סיני לכיוון עציון גבר ומשם לעבר הרי אדום.  נזכרת בנדודי ישראל במדבר (דברים א ב).
דרך ים-סוף – דרך המקשרת את אזור חצבה של ימינו עם ים-סוף ומכונה על-שם יעדה.  במקרא נזכרת דרך זו בעיקר בנדודי בני-ישראל בדרכם לארץ כנען (במדבר יד כה;כא ד,דברים א מ; ב א).
דרך הר האמורי – דרך שחיברה את אזור קדש ברנע עם דרום הערבה,  היא כנראה הדרך הנזכרת במסע ישראל במדבר (דברים א יט)
דרך שור – דרך המחברת את אזור קדש ברנע בצפון סיני עם המערב.  אברהם ישב שם זמן מסויים (בראשית כ א). המלאך מצא את הגר בדרך שור,לאחר שנשלחה על ידי אברהם מאהלו (בראשית טז ז).שור פרושו מקור מים,זהו כינוי,כנראה,לזרוע מזרחית של הנילוס,או "שור"("חומה") כינוי לקו המבצרים בגבולה המזרחי של מצרים.
יעד של דרך זו העושה את דרכה לעבר מצרים.
דרך הערבה – המשכה המזרחי של דרך שור הפונה לכיוון הערבה במרכז הנגב (דברים ב ח).
דרך האתרים – דרך המחברת את אזור צפון סיני,  דרך מרכז הנגב לכיוון באר-שבע.  באזור זה נלחמו הכנענים,  ובראשם מלך ערד,בישראל (במדבר כא א).אפשר שמקור השם בשיבוש של "דרך התרים",כלומר הדרך בה נכנסים התרים (המרגלים) לארץ.דרך אדום -הדרך המוליכה מצפון מזרח הנגב דרך דרום ים-המלח לעבר ארץ אדום.נזכר בהקשר למלחמה שבין יהושפט מלך יהודה למלך מואב (מלכים ב,ג כ).
דרך ארץ פלשתים – חלקה הדרומי של "דרך-הים" העובר בסמיכות לים-התיכון באזור פלשת (שמות יג יז).
דרך מואב – דרך המקשרת את דרום הר-חברון,  ולאחר חצותה את ים-המלח,  באזור "הלשון", עלתה לכיוון מואב.תנודות מפלסו של ים-המלח עשו אותה דרך עונתית -וכשאי-אפשר היה לחצות את מיצר הלשון,פנתה דרומה ועקפה את הים דרך כיכר סדום וצוער.
דרך עין-גדי (מעלה הציץ) – דרך שעלתה מעין-גדי לסביבות בית-לחם.  בימי המלך יהושפט
(846-867) ניסו בני מואב ועמון לפלוש אל יהודה.  הם חצו את ים-המלח במיצר הלשון ועלו במעלה הציץ,שם פגש בהם יהושפט ונלחם בהם (דברי הימים ב,  כ).
דרך אפרתה (המסילה,  דרך גב ההר) דרך האורך הראשית,  שנמשכה בקו פרשת המים מדרום לצפון,בין באר-שבע לדותן (בראשית לז). יש המכנים דרך זו "המסילה"2.וכן "דרך אפרתה" על שם היישוב המזוהה עם בית-לחם (בראשית לה יט).דרך הערבה  הדרך המחברת את ירושלים עם "ערבות יריחו" שמצפון ים-המלח.דרך זו נזכרת כמה פעמים במקרא(שמואל ב,ד ז).
דרך תמנתה (דרך בית-שמש) – דרך המקשרת את גב ההר עם אזור בית-שמש לעבר פלשת, דרך נחל שורק והיישוב הכנעני/פלשתי תמנה.  נזכר בהקשר עם תמר כלת יהודה (בראשית לח יד). והחזרת ארון ה' על ידי פלשתים אל בית-שמש (שמואל א,  ו יב). נראה,  שהדרך המשיכה במעלה נחל כסלון מזרחה לעבר אבו-גוש (גבעת יערים).
דרך בית-חורון (מעלה בית-חורון) – דרך חשובה המקשרת את עמק אילון עם אזור גב ההר מצפון לירושלים,  דרך היישוב בית-חורון.  בגלל חשיבותה התנהלו סביבה אירועים שונים הנזכרים במקרא.  המפורסם שבהם – מרדף יהושע אחר חמשת המלכים בזמן כיבושו את ארץ-ישראל (יהושע י י-יג) מלחמת ישראל בפלישתים (שמואל א,יג יח) ולימים,מלחמת יהודה המכבי בצבא הסלווקים.
דרך המדבר (דרך הגבול) –  הדרך היורדת מצפון לדרך הערבה, מאזור בנימין לכיוון ערבות יריחו.  במלחמתם של בני בנימין,  לאחר סיפור פילגש בגבעה, חלקם נסו מזרחה אל "דרך המדבר"(שופטים כ מב)..דרך זו כונתה גם "דרך הגבול",מכיון שעברה בגבול בנימין ואפרים (שמואל א,יג יח).
דרך הירדן – דרך המקשרת את סביבות העיר יריחו עם נהר הירדן.  דרך זו נזכרת במרדף,  שערכו מגיני יריחו אחר המרגלים ששלח יהושע לרגל את הארץ לפני הכניסה אליה (יהושע ב ז).
דרך עפרה – קטע דרך המתקשר עם דרך המדבר,  מעט מזרחה,  לקו פרשת המים.  דרך זו עוברת באזור נחל מכמש,  לכיוון השומרון, לאזור היישוב עפרה.  הדרך נזכרת במלחמת הפלשתים בשאול – עת נשלחה אליה קבוצת חיילים פלשתים לחסום אותה לקראת המלחמה בשאול (שמואל א,יג יז).
דרך מבוא השמש – כלומר,  לעבר חוף-הים.  ירדה מעבר-הירדן בנחל יבוק (בראשית לב כב-כג) ולאחר חצותה את הירדן,  עלתה במעלה בקעת נחל תרצה לעבר שכם (דברים יא כט-ל) וירדה אל חוף-הים.
דרך אלון מעוננים – קטע הדרך שמחברת את שכם עם אזור לבונה מדרום.  דרך זו נזכרת בהקשר לתקופת השופטים בימי אבימלך (שופטים ט לז).
דרך בית הגן – דרך המחברת את עמק-יזרעאל עם צפון השומרון. בדרך זו נס אחזיה מלך יהודה מפני יהוא הרודף אחריו (מלכים ב, ט כז).הדרך ההולכת מיזרעאל העיר לבית הגן,שמקובל לזהות אותה עם ג'נין של ימינו,עלתה במעלה יבלעם (תל-בלעמה).

מפת דרכים קדומות בארץ ישראל

הערות:
1. השם "דרך הים" ניתן לה בימינו בעקבות VIA MARIS הרומית.  הרוצה להתעמק בנושא זה
יעיין במאמרו של ז'  משל, "דרך הים-ויה מאריס,  למשמעות השם,ידיעות בחקירת ארץ
ישראל ועתיקותיה,  לא/א-ד (תשכ"ז) עמ' 171-165.
2. על המסילה בכלל וכשם כינוי לדרך גב ההר ראה:  י' זיו "שתי ליבך למסילה" (ירמיהו לא
כא),  על כינויו המקראי של "דרך ההר"ביהודה ושומרון",י'אשל (עורך), מחקרי יהודה
ושומרון, י (תשס"א) עמ' 206-195.

לעיון נוסף:
מ'  הראל,גיאוגרפיה היסטורית של ארץ-ישראל,  תל אביב תשנ"ז, עמ' 28-23.
י' אהרוני, ארץ-ישראל בתקופת המקרא,  גיאוגרפיה היסטורית,  ירושלים תשמ"ז,  עמ' 48-34.
י' אליצור ,י קיל (עורכים),  אטלס דעת מקרא , ירושלים תשנ"ג, עמ' 41-38.

אני מבקש להודות ליהודה זיו שעבר על הרשימה והעיר הערות חשובות ומועילות.